אחת החידות המודיעיניות הגדולות מאז 7 באוקטובר היא שאלת התיאום: איך ייתכן שאיראן וחיזבאללה – שבנו במשך עשורים מכונת מלחמה מפלצתית על גבולות ישראל – לא פלשו לצפון באותה דקה שבה מחבלי הנוח׳בה פרצו את גדר הרצועה בדרום?
התשובה לא נמצאת בתקלות קשר או בהרתעה נקודתית, אלא בדרמה היסטורית שמזעזעת את המזרח התיכון כולו: יחיא סינוואר פשוט בגד בהם.
ניתוח עומק של הלוח הגאו־פוליטי חושף שסינוואר לא "טעה" כשיצא למלחמה לבדו. הוא ביצע בגידה אסטרטגית מחושבת באיראנים ובחיזבאללה, מתוך אינטרס דתי־סוני נפרד, והפך את מכונת המלחמה הישראלית לכלי שנועד לרסק את השאיפות האימפריאליות של איראן.
דם סוני מול אימפריה שיעית: למה סינוואר היה חייב לבגוד בטהראן?
כדי להבין את מניעי הבגידה של סינוואר, חייבים להסתכל על העובדה המושתקת ביותר במזרח התיכון: הסכסוך העקוב מדם ביותר בעולם המוסלמי אינו מול היהודים – אלא בין הסונים לשיעים.
- חיזבאללה הוא צבא שיעי המציית אנושות ודתית למנהיג העליון באיראן, עלי חמינאי. חיזבאללה לעולם לא היה פותח במלחמה כוללת ללא אישור מפורש מטהראן.
- חמאס, לעומת זאת, הוא ארגון סוני המהווה שלוחה של "האחים המוסלמים". הברית שלו עם איראן הייתה תמיד ברית אינטרסים קרה וחשדנית של "כסף, נשק ואימונים תמורת חזית מול ישראל".
כבר ראינו בעבר שחמאס מסוגל לבגוד באיראנים: במלחמת האזרחים בסוריה הוא תמך במורדים הסונים נגד בשאר אסד, ואיראן ניתקה איתו קשרים לכמה שנים. סינוואר אמנם לקח מטהראן מאות מיליוני דולרים, אבל מעולם לא התכוון להיות חייל פראייר על לוח השחמט השיעי.
הסיוט הסוני: מי הבא בתור אחרי ישראל?
התוכנית של חמינאי הייתה ברורה – מתקפת פתע סימולטנית מחמישה גלים במקביל (מלבנון, מסוריה, מעיראק, מתימן ומעזה) ביום שבו איראן תבחר.
אבל סינוואר ראה את הנולד: הוא ידע מה עשו איראן וחיזבאללה לאזרחים הסונים בסוריה, בעיראק ובלבנון ברגע שתפסו שם שליטה. בראיית העולם הסונית, איראן היא מעצמה אימפריאלית מסוכנת שמחפשת להכפיף את כל המזרח התיכון לשיעה.
החשש בעולם הסוני היה ברור: אם ישראל תוכרע תחת "טבעת האש" של חמינאי, הסונים יהיו הבאים בתור להידרס תחת המגף השיעי.
לכן, החליט סינוואר לבגוד בתוכנית האיראנית הגדולה ולצאת לדרך לבד, ללא הודעה מוקדמת, מתוך שני יעדים ציניים:
- לגנוב את תהילת המאבק לעולם הסוני, ולהוכיח שדווקא חמאס הוא זה שמכה בישראל – ולא "ציר ההתנגדות" השיעי שרק מדבר.
- לגרור את איראן וחיזבאללה בעל כורחם לתוך אש התופת הישראלית, ובכך לגרום לישראל ולארה״ב לשחוק ולרסק את כוחה של האימפריה השיעית.
פיתיון החטופים: איך גורמים לישראל לעשות עבורך את העבודה?
כאן נכנס שלב הגאונות השטנית של הבגידה, שמסביר למה סינוואר היה חייב לכלול במתקפה שלו חטיפה המונית ואכזרית של אזרחים.
סינוואר הכיר היטב את הפסיכולוגיה הישראלית ואת "כלוב 4 הבלמים" ששיתק את ישראל 20 שנה וגרם לה לסיים כל מבצע צבאי אחרי שבועיים בדיוק. הוא ידע מראש: אם הוא יתקוף רק יעדים צבאיים, ישראל תעשה "עוד סבב קצר" ותעצור – ואיראן וחיזבאללה יישארו מחוץ למשחק.
כדי להצליח בבגידה שלו ולגרור את המזרח התיכון למלחמת ענק שתשרוף את האימפריה השיעית יחד עם זו הישראלית – הוא היה חייב להוציא את ישראל מדעתה ולהסיר ממנה את כל הבלמים המוסריים והפוליטיים.
מאות החטופים הישראלים במנהרות היו הפיתיון המתוחכם במלכודת שטמן לאיראנים:
- הם העניקו לישראל "צ׳ק פתוח" של לגיטימציה עולמית וזעם פנימי להילחם בעצימות שיא לאורך חודשים ושנים, מבלי ששום לחץ בינלאומי יוכל לכפות עליה עצירה בשלב מוקדם.
- מתוך הייאוש והזעם, מכונת המלחמה הישראלית התייצבה במלוא עוצמתה, שברה את תקרות הזכוכית של העבר – ואז הסתובבה צפונה ומזרחה.
המתנה הלא־מתוכננת לישראל: איך הבגידה הצילה אותנו מקריסה
בסופו של דבר, הבגידה של יחיא סינוואר באיראנים יצרה את אחד הבומרנגים האסטרטגיים המהדהדים בהיסטוריה הצבאית המודרנית.
כשסינוואר הפר את התיאום מול טהראן ותקע סכין בגבו של חמינאי, הוא העניק לישראל את המתנה הגדולה מכולם: זמן להתארגן, ופירוק של האויב בתורות.
- מניעת פלישה רב־זירתית: העובדה שחמאס פעל לבדו, בלי חיזבאללה וסוריה, אפשרה לישראל לגייס מעל 300 אלף חיילי מילואים בתוך שעות, להתעשת מול ההלם בדרום, ולרכז מאמץ התקפי מבלי שכל בסיסי צה״ל בצפון ובעורף יוצפו בו־זמנית באלפי לוחמי רדואן ובפלישה קרקעית משולבת.
- מלכודת הדבש לשיעים: איראן וחיזבאללה מצאו את עצמם במלכודת שסינוואר טמן להם: הם נגררו בעל כורחם לתוך מערכה מול מדינה זועמת, חמושה במלוא העוצמה ונטולת רסן. כשהם נכנסו ללחימה – צה״ל כבר היה מאורגן וממוקד, ופירק את שרשרת הפיקוד של נסראללה ואת מערכות ההגנה והייצור של איראן.
- ההוכחה השקטה של העולם הערבי: אי־אפשר לפספס את העובדה מאז פרוץ המלחמה – אף מדינה סונית מרכזית (מצרים, סעודיה, ירדן או האמירויות) לא נקפה אצבע צבאית כדי להציל את חמאס או את חיזבאללה. מאחורי הדלתות הסגורות, העולם הסוני מתבונן בהשמדת הזרועות האיראניות ורואה בכך הסרת איום קיומי מעל ראשו שלו.
סיכום: שחמט של דם
יחיא סינוואר תכנן את מהלך הבגידה המושלם: הוא רצה להכתיר את עצמו כמנהיג ההיסטורי של העולם הסוני, ולגרום לישראל ולאימפריה השיעית לשחוק זו את זו עד דק.
בפועל, החלטתו לבגוד בתוכנית האיראנית המקורית, יחד עם השימוש הציני בקלף החטופים כפיתיון, אכן הסירו מישראל את כל הבלמים ששיתקו אותה 20 שנה. אך המחיר של סינוואר היה חורבן רצועת עזה, חיסולו שלו – ומתן ההזדמנות והלגיטימציה ההיסטורית לישראל לחשוף, לשחוק ולפרק את "טבעת האש" האיראנית, חזית אחר חזית.